Chap. 13
1
א כֹּהֵן שֶׁטִּהֵר כֵּלָיו לְגַת זוֹ וְהִנִּיחָן לַגַּת הַבָּאָה הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן. שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּכֵלִים שֶׁל כֹּהֵן זֶה שֶׁהֵן בְּתוֹךְ גִּתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל טָהֳרוֹת. אֲבָל שֶׁל יִשְׂרָאֵל טְמֵאוֹת עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּת שֶׁלֹּא יִגַּע בְּכֵלִים:
Kessef Michneh (non traduit)
כהן שטיהר כליו וכו'. בפרק ז' דטהרות המניח כליו מגת זו לגת הבאה כליו טהורים ובישראל עד שיאמר בלבי היה לשמרם:
2
ב הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטָהֳרָה בְּאֻמָּנִין עַמֵּי הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה מַטְבִּיל אֶת הַבּוֹצְרִים. וְכֵן אִם הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמֶן מַטְבִּיל אֶת הַבַּדָּדִין. וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּנִים עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנָיו שֶׁהֲרֵי אֵינָן יוֹדְעִים הִלְכוֹת טְבִילָה וַחֲצִיצָה. יָצְאוּ חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד וְנִפְנוּ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְחָזְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ בְּטָהֳרָתָן. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְהֵם טְהוֹרִין עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסָּתְרוּ מֵעֵינָיו. אֲבָל אִם נִסְתְּרוּ מֵעֵינָיו חָזְרוּ לְטֻמְאָתָם עַד שֶׁיַּטְבִּילֵם פַּעַם אַחֶרֶת וְיַעֲרִיב שִׁמְשָׁן:
Kessef Michneh (non traduit)
הרוצה לעשות יינו בטהרה וכו' וצריך לעמוד על האומנים וכו'. בפ''י דטהרות וכרבי יוסי: יצאו חוץ לפתח בית הבד וכו'. ג''ז שם:
3
ג הַבַּדָּדִין וְהַבּוֹצְרִים שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶן נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ. וְכֵן בְּתִינוֹקוֹת שֶׁלָּהֶם:
Kessef Michneh (non traduit)
הבדדין והבוצרים וכו'. שם:
4
ד הַמְטַהֵר אֶת הַבַּדָּדִין וְהִכְנִיסָן לְבֵית הַבַּד וְנָעַל עֲלֵיהֶן. אִם הָיוּ שָׁם כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמִדְרָס הֲרֵי בֵּית הַבַּד כֻּלּוֹ טָמֵא שֶׁמָּא נָגְעוּ בְּאוֹתָן הַכֵּלִים. וַאֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם מִקֹּדֶם נִזְהָרִין מֵאוֹתָם הַכֵּלִים מִפְּנֵי טֻמְאָתָן הֲרֵי בֵּית הַבַּד טָמֵא שֶׁמָּא הֵסִיטוּ וְהֵן מְדַמִּין שֶׁאֵין הַמֵּסִיט טָמֵא שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּטֻמְאַת הֶסֵּט:
Kessef Michneh (non traduit)
המטהר את הבדדין וכו'. שם וכרבי יוסי:
5
ה הָיוּ חַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו טוֹעֲנִין טָהֳרוֹת וְעוֹבְרִין לְפָנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיגוּ יוֹתֵר מִמִּיל הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא שׁוֹמְרָן וְהֵן מְפַחֲדִין לִגַּע וְאוֹמְרִים עַכְשָׁו יָבוֹא שֶׁהֲרֵי הוּא יָבוֹא אַחֲרֵינוּ. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם צְאוּ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ מֵעֵינָיו הֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
היו חמריו וכו'. ברייתא בסוף פרק ב' דחגיגה (דף כ' ע''ב) ומקשה בגמרא מאי שנא רישא ומ''ש סיפא ואסקה רבי יצחק נפחא רישא בבא להם דרך עקלתון ומשמע דה''ק הב''ע בשבעל הבית יכול לבא להם דרך עקלתון פתאום דמרתתי ואמרי השתא אתי. ויש לתמוה על רבינו למה השמיט מלהזכיר דרישא מיירי דוקא בשיכול לבא להם דרך עקלתון וצ''ל שבכלל מ''ש והם מפחדים ליגע ואומרים עכשיו יבא שהרי הוא יבא אחרינו היא דבא להם דרך עקלתון דאמר רבי יצחק נפחא לאו למימרא דבא דרך עקלתון דוקא בעינן שכל שהוא בא אחריהם הוי כבא להם דרך עקלתון שהרי הוא רואה והם אינם רואין אותו:
6
ו חָבֵר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּחָלוּק וְעָטוּף בְּטַלִּית וּמְהַלֵּךְ וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הֶחָלוּק וְהָיִיתִי נִזְהָר בּוֹ וְהִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִן הַטַּלִּית. הֲרֵי הֶחָלוּק בְּטָהֳרָתוֹ וְהַטַּלִּית טְמֵאָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ עַם הָאָרֶץ. הָיָה סַל עַל כְּתֵפוֹ וּמַגְרֵפָה בְּתוֹךְ הַסַּל וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַסַּל וְלִשְׁמֹר אֶת הַמַּגְרֵפָה מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ אֲבָל לֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה. וְכָל תְּרוּמָה שֶׁבַּסַּל פְּסוּלָה מִפְּנֵי הַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה שֶׁפּוֹסֶלֶת הָאֳכָלִין שֶׁבַּסַּל. הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָבִית בְּטָהֳרָה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא חֻלִּין וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה וְטָהוֹר בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מְשַׁמֵּר תְּרוּמָה לִמְשַׁמֵּר חֻלִּין. וְאִם אָמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרוֹ אֲפִלּוּ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חֹל וּלְבָשָׁן נִטְמְאוּ. שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁל חֹל כְּכֵלִים שֶׁל שַׁבָּת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵרוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִמְּאוּ הַכֹּל. אֲפִלּוּ נָפְלָה מַעֲפַרְתָּהּ מִמֶּנָּה וְאָמְרָה לְחָבֵר תְּנָה לִי וּנְתָנָהּ לָהּ נִטְמֵאת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְּנֶנָּה לָהּ עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָבֵר מְשַׁמְּרָהּ שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ כְּכֵלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעַ שֶׁסָּמַךְ עָלָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
חבר שהיה לבוש בחלוק וכו'. תוספתא בפרק שמיני דטהרות שם: היה סל על כתיפו וכו'. שם (דף כ') ובפרק שני דחגיגה בגמרא היה סל על כתיפו ומגריפה בתוך הסל [ואמר] היה בלבי על הסל ולא היה בלבי על המגריפה הכל טהור ומגריפה טמאה וכו'. ולטמא מגריפה לסל אין כלי מטמא כלי ולטמא מה שבסל וכו' באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה ופירש''י הסל של תאנים על כתיפו ומגריפה הוא כלי ברזל וכו' שבו מבדילים תאנים המדובקות זו בזו. המטמאה הנותן לה טומאה לטמא אחרים. הפוסלה מלהשתמש בה טהרות לכתחילה אי נמי נ''מ לאוכל הדבוק בה שהוא פסול באכילה ומכל מקום אם נגעה בטהרות אינה מטמאתן. וקשה שדברי רבינו הם בהיפך שבגמרא משמע שמה שבסל טהור ורבינו כתב שהוא פסול וליישב נראה לומר דרבינו קשיא ליה דאי כדפירש''י קשה דלא הוה ליה למיתני מגריפה טמאה אלא מגריפה פסולה ותו איכא למידק מאי האי דפריך וליטמא מה שבסל מאן א''ל דלא ליטמא דהא בברייתא לא אידכר אלא דינא דסל ומגריפה ועוד מאן א''ל דאיכא תאנים בסל דילמא בסל ריקם מיירי לכך סובר רבינו דכיון דמגריפה להפריד תאנים המדובקים היא עשויה אין לה ענין עם הסל אלא א''כ יש בו תאנים ומש''ה פריך וליטמא מה שבסל וליתני הסל טהור ומה שבתוכו והמגריפה טמאים ומשני דלא מצי תני הכי משום דמה שבסל אינו טמא אלא פסול דהב''ע באומר שמרתיה מדבר המטמאה כלומר הנותן לה כח טומאה שהאוכל שיגע בה יהיה טמא ויפסול את אחרים ולא מדבר הפוסלה כלומר מדבר שאינו מטמאה אלא לעשות האוכל שיגע בה פסול ולא יטמא האוכל ההוא את אחרים והשתא אתי שפיר דלא תני בברייתא דינא דמה שבתוך הסל דמאחר דקתני הסל טהור ומגריפה טמאה ממילא משמע שמה שבתוך הסל אינו לא טמא ולא טהור אלא פסול והשתא אתי שפיר דקאמר מגריפה טמא וסלקי דברי רבינו כהוגן. ודע שיש בספרי רבינו טעות סופר וכך היא הגירסא הנכונה והמגריפה טמאה וכל תרומה שבסל פסולה והוכרח רבינו לאוקומה בתרומה משום דאילו בחולין אין שני עושה שלישי: היה משתמש מן החבית בטהרה וכו'. תוספתא בפרק שמיני דטהרות. ומה שכתב ואם אמר בלבי היה לשומרה וכו'. כך יש ללמוד ממה ששנינו בברייתא פרק אין דורשין (דף כ') גבי היה משמר החבית בחזקת יין ונמצא שמן: נתחלפו לו כלים וכו'. בספ''ג דחגיגה שם:
7
ז חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הִנִּיחַ כֵּלִים הֲרֵי הֵן טְמֵאִים שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁלִישִׁי וְלֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי. אוֹ שֶׁמָּא הִזָּה עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִי וַעֲדַיִן לֹא הִטְבִּיל. אוֹ שֶׁמָּא * לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי כָּל עִקָּר:
Kessef Michneh (non traduit)
חבר שמת וכו'. תופסתא בפרק ט' דטהרות וכתב רבינו שמשון בפרק ח' דכלים דכיון דאפשר לתקן בטבילה לא חשו אם החמירו בהם ואפילו בכלי חרס דלא פלוג בכלים: וכתב הראב''ד כל זה אינו אלא לקודש או לתרומה אבל לחולין לא מחזקינן טומאה ואם כתב כן להשיג על רבינו שסתם ולא חילק כבר נודע שדרך רבינו לכתוב המשנה או התוספתא כצורתה. ועוד שאין דבריו מוכרחים שכבר אפשר דאף לחולין חששו:
Raavade (non traduit)
לא הזה עליהם כל עיקר. א''א כל זה אינו אלא לקודש או לתרומה:
8
ח מִי שֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד נִטְמְאוּ טָהֳרוֹתֶיךָ וְהַלָּה שׁוֹתֵק הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וַהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת. וְאִם הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לֹא נִטְמְאוּ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּטָהֳרוֹת אוֹ בִּזְבָחִים וּלְאַחַר זְמַן מְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בּוֹ טָהֳרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִטְמְאוּ וּזְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִתְפַּגְּלוּ הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אֲבָל אִם פָּגַע בּוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם וְאַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן * אֶלָּא הֲרֵי זְבָחָיו בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וְטָהֳרוֹתָיו בְּחֶזְקַת טָהֳרָה: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן
Kessef Michneh (non traduit)
מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך וכו'. בפרק שלישי דקידושין (דף ס''ה ע''ב): היה עושה עמו בטהרות או בזבחים וכו'. פרק הניזקין (גיטין דף נ''ד:) וכאוקימתא דרבא ובסוף הלכות פסולי המוקדשין הארכתי בביאור דעת רבינו: וכתב הראב''ד נראה לי שאם היה עושה בשכר אפילו אחר כמה ימים נאמן וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שלא ביאר שכבר נודע שדרכו להעתיק הגמרא כצורתה ודין הס''ת כבר כתבו במקומו וממילא ילמוד אדם משם לכאן: סליקו הלכות מטמאי משכב ומושב
Raavade (non traduit)
אלא הרי זבחיו בחזקת כשירות. א''א נ''ל אם היה עושה עמו בשכר אפילו אחר כמה ימים נאמן ואע''פ שלא הזכיר לו בתחילה מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד הטהרות שהרי אותו שכתב ס''ת ולא עיבד הגוילין לשמן אע''פ שהחזירה לבעליה ולא אמר לו כלום ובסוף אמר לו האמינוהו במתוך אף זה כמו כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source